טוב, נתחיל מה'למה' כי זה הכי קל. תדמיין היכן היית אם היית מצליח לעבוד על הפרוייקט שלך כפי שאתה משקיע זמן בפעילויות מעוררות דופאמין כאלו ואחרות. להתעסק שעתיים ברציפות עם איזו רשת חברתית לא יוביל אותך לשום מקום. שים לב למי שמתפרנס מהרשתות החברתיות השונות – בשבילו זו איננה פעילות קלילה ומהנה אלא עבודה מאתרגרת וסזיפית. אם יש לך שאיפות לעבור מהצד 'המפרנס' לצד 'המתפרנס' ברשתות החברתיות, אתה חייב ללמוד איך להתמודד עם הסיפוקים המיידיים הללו ולהגמל מהדופאמין.

לפני שאעבור לפירוט השיטה שהצליחה עבורי חשוב לקרוא ולהבין משהו: אני לא כותב כרופא או מדען אלא רק משתף חוויות אישיות שלי. אם אתה מתמודד עם התמכרויות לפעילויות מזיקות כמו עישון, אלכוהול או סמים, כדאי שתפנה לעזרה מקצועית אצל רופא מוסמך. לאחר שהבהרנו את ההסתייגויות, בואו נעבור לעצה עצמה:

העיקרון הוא מאד פשוט ונסמך על שלושה חלקים:

• הכרה והבנה של מהן הפעילויות מהן אנחנו רוצים להיגמל – זה יקח לכם זמן עד שתעלו על כולן אבל בסוף זה יגיע. הבעיה היא שלא ניתן לחיות ללא מחשב או טלפון חכם. בשלב כלשהו תצטרך להבין בעצמך ולעשות הפרדה בין בדיקת אימייל לגיטימית לבין שיטוט באינטרנט למשל.

• גמילה – הדרך הכי פשוטה היא פשוט למנוע מעצמנו זמן קצוב פעילויות שמשחררות הרבה דופאמין. קבעו לכם יום בשבוע בו אתם לא נכנסים לרשתות החברתיות, לא אוכלים ג'אנק-פוד (שגם משחרר דופאמין), לא משחקים משחקי מחשב, לא נכנסים לאתרי פורנו ולא צופים בטלוויזיה. בשאר הימים, רכזו את הפעילויות 'עתירות הדופאמין' בסוף היום. קבעו לכם כמה 'זמן דופאמין' מגיע לכם לאחר כל יום ונסו לעמוד במה שהצבתם לעצמכם.

• בחינה, מחילה ותיקון – כמו בכל פעם שאנחנו מציבים לעצמנו יעדים, גם את זה אתה תשבור/ תפספס/ תחפף/ תמרח/ תתעצל ויתר ה'אכלו-לי-שתו-לי' המוכרים. ראשית, חשוב לזכור שאם זה קורה לך זה סימן טוב. זה סימן שאתה בן אנוש. הכי חשוב זה לחזור לשגרת המאמץ ולא לוותר על הדברים גם אם צברת הפסקה ארוכה. פשוט תחליט שחוזרים וזהו.