מתקשה להגשים פרוייקטים? אתה אולי מכור לדופאמין

אם המאמר הבא לא יציג לך סיטואציה שאתה חווה לפחות מידי פעם, אשריך. אתה נמנה על מיעוט של אנשים שמתמודדים באופן מושלם עם גירויים והסחות שלעיתים תופסים מקום גדול יותר מאשר רצינו בחיינו. כל היתר מוזמנים להמשיך ולקרא כי מדובר בדברים מאד רלוונטים לחיים שלנו. בסוף יהיו תובנות וכמובן עצות פשוטות לישום. נפתח בכמה שאלות,זכרו שאתם לא חייבים לגלות לאף אחד חוץ מלעצמכם את התשובה האמיתית:

  • האם יש לך הרבה פרוייקטים שהתחלת אבל מעט שסיימת?
  • האם אתה מסוגל להיות שעתיים רצוף ברשתות החברתיות?
  • כשאתה כבר סוף סוף מגיע לעבוד על משהו, האם אתה צריך כל מיני 'התרעננויות' כמו אוכל, שתיה או שיטוט באינטרנט?
  • הכי חשוב – האם אתה מרגיש שהיית יכול להרוויח יותר, הרבה יותר?

תן לעצמך הזדמנות והמשך לקרא את המאמר הזה. הוא נכתב תוך התחשבות במצבך, כלומר הכי מתומצת שניתן. רוב האנשים, כאשר הם יגיעו לשליש המאמר, הם כבר ירגישו סוג של תשישות המלווה בדיגדוג. זה יסמן את סיום הקריאה שלהם ושיטוט לדבר הבא, למאמר או אפילו הסרטון הבא אותו לא יצליחו לסיים עד הסוף או להתעמק ממש. 

אם התיאור הזה נשמע אפילו מעט מוכר, זה בסדר.. כלומר זה ממש לא בסדר, מה שהתכוונתי לאמר זה שזה שכיח, שאתה לא לבד. לחוסר היכולת הזו להתמקד במה שחשוב ועודף היכולת לשרוף זמן על שטויות יש הסבר מדעי ואפילו פתרון. 

אני אנסה להסביר בקצרה את המדע ולתת את הפתרון שעבד בשבילי. 

אילוסטרציה של אדם שפוף ומיואש וברקע סמלים של רשתות חברתיות
כמה אתם באמת שומרים על עצמכם מהפגיעה של הרשתות החברתיות בכם?

דופאמין… מממ… ראיתי את זה איפשהו, אבל לא היה לי כח לקרא עד הסוף…

המאמר הזה מיועד לקורא המצוי שהוא כנראה מכור לדופאמין במידה זו או אחרת. בדיוק בגלל זה, וגם כי זה איננו אתר מדעי במהותו, נעשה את זה הכי קצר, קצר ומעניין. זה הולך ככה:

בניסוי משנת 1954, גילו שני חוקרים – ג'יימס אולדס ופיטר מילנר על קיומו של מקום במוח אותו שמכונה 'מרכז התענוג' (pleasure center). הרעיון של 'מרכז התענוג' הוא להפריש חומר שגורם לנו להרגשה טובה כאשר אנחנו חווים חוויות חיוביות כגון אכילה או קיום יחסי מין. ההגיון הביולוגי הוא לגרום לנו להשיג את אותה הרגשה טובה ואיתה לפעול ל'טובת' הגוף שלנו או אפילו המין שלנו כחיה. 

התגלית ב1954 היתה על עכברים. החוקרים הצליחו לחבר ידית שכאשר העכבר מוריד אותה, הוא חווה הרגשת תענוג בצורת נפרשת דופאמין. כלומר, העכבר לא צריך היה לאכול, לשתות או לקיים יחסי מין, הוא פשוט השתמש בידית מלאכותית שפטרה אותו מכל המאמץ ותיגמלה את מוחו ישירות בדופאמין. התוצאה היתה שעכברים אלו (לא לכעוס, זה לא אני ערכתי את הניסוי וזה היה ב54..) לא עשו דבר מלבד להוריד את אותה הידית עד אשר הגיעו לאפיסת כוחות והתמוטטו. 

אילוסטרציה של מולקולת דופאמין סוגרת על אדם
האם אתם מודעים לחומרה שבהתמכרות למולקולה הזו, דופאמין?

דופאמין, רוקנרול ומין

דופאמין הוא הורמון שצריך להיות משוחרר במידה. פעילויות כמו סמים, אלכוהול ושיטוט באינטרנט, רשתות חברתיות, אתרים פורנוגרפים או אפילו סרטונים תמימים ביוטיוב – כולם גורמים להפרשה מוגברת שלו. כאשר המוח שלנו מתרגל לכמות גבוהה של דופאמין, אנחנו לא מצליחים להגיע להרגשת סיפוק מכמות 'רגילה' שלו. הבעיה היא שפעולות 'רגילות' לא מייצרות הרבה דופאמין ולכן לא גורמות לנו כל תענוג. אנחנו מכורים לדופאמין והנה איך שאנחנו מקבלים אותו, כמה דוגמאות:

  • משחקי מחשב – בכל פעם שאנחנו עוברים מסך/ הורגים דמות/ מבקיעים גול
  • מכונות הימורים – הן נותנות לנו מידי פעם לזכות, להפריש דופאמין ולהזדקק לעוד.
  • רשתות חברתיות – כל בדיקה של ה'הודעות שלא נקראו' וההתראות האדומות הקטנות הללו היא פוטנציאל למנת דופאמין. 
אילוסטרציה של פנים נשיות כאשר מסביבם לוגואים שונים של רשתות חברתיות ואפליקציות לנייד
במשך היום אנחנו באים במגע עם אלפי גירויים קטנים. האם חשבתם פעם מהי ההשפעה שלהם על התפקוד שלכם?

נגמלים מדופאמין - מדוע ולמה?

טוב, נתחיל מה'למה' כי זה הכי קל. תדמיין היכן היית אם היית מצליח לעבוד על הפרוייקט שלך כפי שאתה משקיע זמן בפעילויות מעוררות דופאמין כאלו ואחרות. להתעסק שעתיים ברציפות עם איזו רשת חברתית לא יוביל אותך לשום מקום. שים לב למי שמתפרנס מהרשתות החברתיות השונות – בשבילו זו איננה פעילות קלילה ומהנה אלא עבודה מאתרגרת וסזיפית. אם יש לך שאיפות לעבור מהצד 'המפרנס' לצד 'המתפרנס' ברשתות החברתיות, אתה חייב ללמוד איך להתמודד עם הסיפוקים המיידיים הללו ולהגמל מהדופאמין.

לפני שאעבור לפירוט השיטה שהצליחה עבורי חשוב לקרוא ולהבין משהו: אני לא כותב כרופא או מדען אלא רק משתף חוויות אישיות שלי. אם אתה מתמודד עם התמכרויות לפעילויות מזיקות כמו עישון, אלכוהול או סמים, כדאי שתפנה לעזרה מקצועית אצל רופא מוסמך. לאחר שהבהרנו את ההסתייגויות, בואו נעבור לעצה עצמה:

העיקרון הוא מאד פשוט ונסמך על שלושה חלקים:

  • הכרה והבנה של מהן הפעילויות מהן אנחנו רוצים להיגמל – זה יקח לכם זמן עד שתעלו על כולן אבל בסוף זה יגיע. הבעיה היא שלא ניתן לחיות ללא מחשב או טלפון חכם. בשלב כלשהו תצטרך להבין בעצמך ולעשות הפרדה בין בדיקת אימייל לגיטימית לבין שיטוט באינטרנט למשל.
  • גמילה – הדרך הכי פשוטה היא פשוט למנוע מעצמנו זמן קצוב פעילויות שמשחררות הרבה דופאמין. קבעו לכם יום בשבוע בו אתם לא נכנסים לרשתות החברתיות, לא אוכלים ג'אנק-פוד (שגם משחרר דופאמין), לא משחקים משחקי מחשב, לא נכנסים לאתרי פורנו ולא צופים בטלוויזיה. בשאר הימים, רכזו את הפעילויות 'עתירות הדופאמין' בסוף היום. קבעו לכם כמה 'זמן דופאמין' מגיע לכם לאחר כל יום ונסו לעמוד במה שהצבתם לעצמכם.
  • בחינה, מחילה ותיקון – כמו בכל פעם שאנחנו מציבים לעצמנו יעדים, גם את זה אתה תשבור/ תפספס/ תחפף/ תמרח/ תתעצל ויתר ה'אכלו-לי-שתו-לי' המוכרים. ראשית, חשוב לזכור שאם זה קורה לך זה סימן טוב. זה סימן שאתה בן אנוש. הכי חשוב זה לחזור לשגרת המאמץ ולא לוותר על הדברים גם אם צברת הפסקה ארוכה. פשוט תחליט שחוזרים וזהו.

 

מתי לאחרונה נתתם לעצמכם חופש אמיתי, כזה שלא מעמיס על הגוף גירויים וסיפוקים קצרי טווח?

סיכום

התהליך שפוגע בנו הוא מאד פשוט – אתה נסחף לכל מיני התנהגויות שמספקות לך עונג בטווח הקצר אבל פוגעות בך בטווח הארוך. תזכור שאופי הפעילות שגורמת להפרשת הדופאמין לא מאד משנה, לעיתים היא תיראה לך 'נעלה' כי מדובר במשחק מחשב איכותי או שאתה בכלל צופה כל היום בהרצאות ב'טד'. אני 

שלושת הנקודות האחרונות הן לדעתי החשובות ביותר: תבין מה לא בסדר, תתאמץ לשנות, תראה איך הולך המאמץ ונסה לשפר אותו. ניתן לשנות את התדירויות של ההפסקות ואפילו לעבוד לפי תקופות שונות בחיים לפי הצורך – לפעמים צריך להיות יותר קשים עם עצמנו ולפעמים אפשר לשחרר.. 

אני בטוח שאם תיישם את הדברים כאן, תראה שיפור עצום בפרודוקטיביות שלך. בהצלחה!